תפריט
נפגשנו בשדה התעופה, חלוקת מארז המתנה של טיוליידי – תיק קש, מגבת לספא ובקבוק למילוי מים. טיסת אל על מנחיתה אותנו בסופיה, מפגש עם הסוכן קיריל ועם המדריכה המקסימה שלנו ואניה, ומתחילות את הטיול.
נקודת עצירה לקפה קצר על הדרך וממשיכות לכיון הרי הרילה. עצירה ראשונה בשוק מקומי בעיירה סמוקוב, קנינו קצת פירות יער ואפרסקים בחצי חינם ומשם המשכנו למסעדה מקומית. השולחן ערוך ועליו מגוון של סלטים, גבינות, פלפלים, שקשוקה בגירסה מקומית, וצ'יפס עם גבינה. יש להם קטע כזה. בסיום המשכנו לעיירה בורובץ', יצאנו למסלול קליל שעובר בין גשרים, נחל ועצי אורן מחטניים. עוצרות ליד פלג מים ועושות "מקלחת יער" – מעגל היכרות שבו דיברנו על 'מה זה חופש בשבילי'.
המשכנו בנסיעה להרי הרילה למלון שלנו בעיירה ספרבה באניה. יוצאות למתחם הספא לדגום את הבריכה החמימה והג'קוזי, ארוחת ערב טובה ובסיום, למרות העייפות מתכנסות בלובי למעגל קלפי מסרים "פנימאלים". לילה טוב, עייפות אך מרוצות.
אחרי ארוחת בוקר בשולחן משותף, יוצאות ל"מנה העיקרית" של היום הזה – מסלול "שבעת האגמים" ברכס הרי הרילה. אנחנו נסתפק ב-5, גם ככה הם מאתגרים למדי. מתחילות את היום בתור ארוך לרכבל, ועולות זוגות-זוגות, ברכבל הפתוח. מדיטציה של שקט ועוצמה בנוף היפה, 15 דקות של שלווה מהולה בפרפרים בבטן, והנה אנחנו מגיעות לנקודת ההתחלה של המסלול. רחלי מחליטה להישאר ולחכות לנו, וכל השאר – מביטות על העליה התלולה שמחכה לנו. נושמות עמוק ומחליטות להתמודד. רחלי, אנחנו עוד נחזור!
מתחילות את העליה, מסדירות דופק, מצטלמות, ומבינות שמי שהתחילה, כבר לא חוזרת. כמו שאומרים: נגעת-נסעת…
הדרך ארוכה, מאתגרת, מזמינה אותנו לפגוש את החוזקות שלנו, להאמין שאנחנו מסוגלות. ממשיכות את המסלול על הרכס, אגם ראשון, אגם שני, אגם שלישי , גלי פותחת ספירנט עלינו, אתי נעלמת ובינתיים מתגלה לנו בכל יופיו אגם הכליה. וחם..חם ממש.
ממשיכות את המסלול, האבדה (אתי) נמצאה וממשיכות ביחד, עוזרות זו לזו, מעודדות, מרימות אחת לשניה, לא משאירות אף אחת מאחור. זה לא קל, וחם כבר אמרנו, ועוד אגם מתגלה לנו במלוא יופיו. הדרך ארוכה עד לקו הסיום אבל אנחנו מצליחות לעשות את זה, כאילו יש לנו ברירה, מגייסות מאמץ נוסף, גילה ונעמי שותפות לחדר ולמסע, מעודדות אחת
נקודת עצירה לקפה קצר על הדרך וממשיכות לכיון הרי הרילה. עצירה ראשונה בשוק מקומי בעיירה סמוקוב, קנינו קצת פירות יער ואפרסקים בחצי חינם ומשם המשכנו למסעדה מקומית. השולחן ערוך ועליו מגוון של סלטים, גבינות, פלפלים, שקשוקה בגירסה מקומית, וצ'יפס עם גבינה. יש להם קטע כזה. בסיום המשכנו לעיירה בורובץ', יצאנו למסלול קליל שעובר בין גשרים, נחל ועצי אורן מחטניים. עוצרות ליד פלג מים ועושות "מקלחת יער"-מעגל היכרות שבו דיברנו על 'מה זה חופש בשבילי'.
המשכנו בנסיעה להרי הרילה למלון שלנו בעיירה ספרבה באניה. יוצאות למתחם הספא לדגום את הבריכה החמימה והג'קוזי, ארוחת ערב טובה ובסיום, למרות העייפות מתכנסות בלובי למעגל קלפי מסרים "פנימאלים". לילה טוב, עייפות אך מרוצות.
את השניה, וביחד מעודדות את ואניה המדריכה. רחלי שמחה לראות את כולנו, הספיקה לתפוס תנומה ומקבלת את פנינו כולה מבושמת ורעננה.
חזרה ברכבל, נרגעות לאט לאט מהחוויה, מהמאמץ, מהאתגר. האויר טוב אלינו, והישר למלון. רצוצות.
בערב ארוחה מפנקת ובסיום כולנו עולות לג'קוזי על הגג, משתלטות על המרחב עם שירים ישראלים, מתפרקות מכל היום הזה. ריטה עושה הסבה לברמנית ומפזרת לכולן קוקטיילים, נעמי נפתחת קצת אלינו כנראה בגלל האלכוהול, רחלי נפתחת אלינו ולא בגלל האלכוהול, וכולנו הולכות לישון באוירה טובה, למרות המסע המטורף שעשינו היום על רכס הרי הרילה. זה יום שלא נשכח ומחר יום חדש!
פותחות את הבוקר בארוחה מעולה, ואז יוצאות לפארק הגייזר ליד המלון. מעגל אנרגטי שמחבר אותנו זו לזו, מוסיקה נעימה, וכל אחת יוצאת וחוזרת עם יופי, עם תקווה, עם משהו שנגע בה.
שמות פעמינו לרכס הרי פירין ועוצרות בדרך במנזר רילה, האתר התיירות הכי פופולארי בהרי הרילה. עם כל הכבוד למנזר המרשים, מה שנזכור מהביקור שם זה הספינג' בסיום הביקור… אנחנו בחופש ולא סופרות קלוריות.
אחה"צ מגיעות לעיירת הסקי בנסקו, מתפזרות בין כמה מסעדות, השירות איטי והחום כבד, אבל כשאנחנו רואות קרמים אנחנו מתעוררות וכולן קונות קרמים בריח שושנים וגם מתנות לנכדים. משם ממשיכות למלון פרימייר. עלינו מארבעה כוכבים לחמישה.
מספיקות לדגום קצת מהבריכות, מהג'קוזי, עדי קופצת לבריכה ודופקת שחיות, ונפגשות בלובי ליציאה לארוחת ערב בכפר בולגרי מקומי. הבית הציורי והפרחוני הופך ללוקיישן לצילומי בוק עם הבאבאס – הסבתות. הבנות מתלבשות בשמלות ובסינרים מסורתיים, ועם מטפחת פרחונית על הראש כולנו נראות כמו באבאס הונגריות. המצלמה לא חדלה מלתקתק, עוברות לכביש עם הפרחים הצבעוניים, שוברות שיאים עם המצלמה, אי אפשר לעצור אותנו. רוקדות בחצר, אוירה שמחה ואז מגיע האוכל – בניצה, פלפלים, עגבניות, תפוחי אדמה ולקינוח אבטיח. הבאבות שרות לנו בבולגרית עם האקורדיון ואומרות לנו "תודה ישראל", ואנחנו שמחות לחזור לחדר המפנק במלון. חלקנו אולי אומרות בלב "תודה שאנחנו חיות בישראל".
מתעוררות ליום חדש, ארוחת בוקר, צ'ק אאוט ונסיעה בדרך יפה אל רכס הרי פירין. אנחנו כבר מתורגלות בריחוף בין שמיים וארץ על הרכבל. הבריונים הבולגרים מעצבנים אותנו, אבל הריחוף המרגיע בנוף היפה עובר בשלום. שני צעדים וחצי ואנחנו כבר על האגם. טוב, זה היה ממש מהר… קצת מתיחות על שפת האגם, חלק יושבות ומחכות בבית קפה וכל השאר יוצאות למסלולון קסום וקליל. אחרי חמשת האגמים מגיע לנו משהו לייט, לא? מוצאות מקום קסום בצל ומקדישות אותו למדיטציית הודיה, מסיימות עם מעגל של "גרסיאס אלוידה" – 'תודה על החיים' של מרסדס סוסה. חוזרות לפינוק של יוגורט צונן ופירות יער, וממשיכות למסעדה טובה ויפה באזור בנסקו. דגים, סלטים, גבינות, אין תלונות, כולן מבסוטיות ושבעות. גם מבסוטיות מהמחיר. והשוס: יש מזגן בשירותים…
נסיעה למלון לעיירה וולינגארד. עצירה בדרך בשוק מקומי, קונות מגוון של דבשים, פולן דבורים ודבש אורנים, וכמובן ספינג' בנוסח הונגרי. אמרנו שלא סופרות קלוריות, אנחנו ב ח ו פ ש!!!
מגיעות למלון "גרנד הוטל ולינגראד". וואלה עלינו עוד פעם ברמה. מלון מהמם, נוף נהדר, חדרים מרווחים, מיטות נוחות וחדר אוכל מגוון ומפנק. בסיום הארוחה מתכנסות בחדר של רחלי שמארחת אותנו באין חלל אחר, לסשן "חכמת הקבוצה", שבו עשינו תרגיל וכל אחת כתבה את שאלתה/מצוקתה וקיבלה שלל תשובות מכל הקבוצה. התרגיל פתח שיח מעמיק בינינו, הנחנו את לבנו במרכז המעגל, הרשינו לעצמנו להיחשף גם במקומות הפגיעים שלנו, והרגשנו עוד יותר מחוברות זו לזו. עדי ששאלה מתי יהיה זמן לקפה קיבלה את התשובה מהר – "מחר בבוקר".
פותחות יום בחדר אוכל עם בופה פינוקים, ומתארגנות ליציאה לעוד יום. ואניה מפתיעה אותנו בהמלצה מקורית ומקומית ומביאה אותנו אל תחנת הרכבת לנסיעה בין כפרים. את "השכונה" שעשינו בקרון הקפה, הם לא ישכחו עוד הרבה זמן… שנים שלא נסענו ברכבת מקומית, ממש כמו פעם. הרגשנו קצת חזרה לילדות.
משם נוסעות לאגם בטאק, אזור שמסמן את תחילת עצמאות המדינה, אחרי שהיינו ביבשה ובאויר, מסמנות וי גם על שיט. מתחלקות לשתי קבוצות ויוצאות לשיט רגוע על האגם. לגבי ארוחת הצהרים במסעדה – נו פה לא נרשמה הצלחה גדולה הפעם. השירות היה מעצבן, האוכל לא הכי טרי… כן, לפעמים זה גם קורה בטיול. לא תמיד יש הצלחה 100% בכל מסעדה והיופי בטיול זה להתמקד במה שכן היה לנו טוב, ממה נהנינו, מה קיבלנו, ומה עורר בנו השראה. חוץ מזה, בואו, רעבות לא נצא מהטיול הזה…
לפני החזרה למלון עצירה קצרה במפעל מקומי לאריגת שטיחים. מסתבר שמהכפר הנידח הזה בבולגריה, יוצאים שטיחים עצומים לגדולי עולם כמו בית המלוכה האנגלי. מגיעות למלון ומסתערות על חדרי הספא לטיפולים ומסז'ים, שכשוכים בבריכות החמות וגם סתם מנוחה לגוף.
בשעת ערב מקבלות את השבת בשירת שבת ליד הבריכה בבגדים לבנים, ושם אנחנו מגלות שואניה מעריצה את "הבנות נחמה". אחרי כן זולגות לחדר האוכל ושם מגלות עוד הפתעה,
הרכב של להקה שמנגנת מוסיקה חיה בחדר האוכל. ברור מי הולכות לעשות פה שמח, חבורת נשים ישראליות פורצות בריקודים והחבר'ה המנגנים שמחים שסוף סוף מישהו פה התעורר לחיים ומרים להם.
את הערב אנחנו מסיימות בחדר הישיבות, סביב שולחן, לפעילות סיכום הטיול, שכל הווייתה זו אמירת תודה זו לזו, חיזוקים, חיבוקים, מילה טובה ואפילו עבודת יצירה. אז תודה!
אפטר פארטי בחדר הענק של עדי. מה את בוחרת – אמת או חובה? …
ארוחת בוקר אחרונה בחופש, צ'ק אאוט, ויום הולדת למירי שעברה את הטיול בגבורה בצל המסכה והשפעת. יוצאות לנסיעה לסופיה הבירה והחממממממהההה….
עצירה בסופרמרקט, קצת קניות, ממתקים ושוקולדים למשפחה, וממשיכות בנסיעה. יורדות במרכז העיר ומתחילות לעבור על המונומנטים החשובים, והחשוב מכולם – בית המלון של ריטה. כולנו עשינו איתה צ'ק אין…
ממשיכות לרחוב ויטושה, רחוב בתי הקפה והקניות, זמן לארוחת צהרים ואז מתחילות במסע של הליכה אורבנית עד לקתדרלה. נעמי אמרה שההליכה שווה את זה. ואכן, בסיום הטרק העירוני מתגלה מבנה הקתדרלה המרשים ביותר, רק שאנחנו רצוצות… אבל בכל זאת מתפעלות.
ואם מישהי לא הספיקה לעשות קניות, אז יש לה זמן במול הגדול, בעיקר כי שם ממוזג. פיצ'פקעס אחרונים, ויללה לשדה. נפרדות בחיבוק מואניה היפה, אין לנו מושג איך היא תמשיך לעבוד עכשיו עם קבוצות של גרמנים אנגלים ושווייצרים, הם קרים כקרח ואותה כבר עשינו חצי ישראלית… בודקות משקלים, ומתגלגלות בעייפות לשער העליה למטוס.