אז הנה את, גיל 50 ומשהו, אולי 60 פלוס. עברת דרך בחיים, התחתנת, ואולי לא, עשית ילדים ואולי לא, עשית קריירה, עברת דירות, נסעת לחו"ל, חזרת, ושוב עזבת… התאהבת, התגרשת, איבדת אהבה, מצאת אהבה מאוחרת… חווית אימהות מאוחרת, או אולי דוקא מוקדמת, נהיית אפילו כבר סבתא, ואת מתה על הנכדים שלך, הם החיים שלך, האושר שלך, אבל כשהם הולכים… נעשה קצת שקט מידי. וגם בן הזוג שלך, אם הוא נוכח בחייך אם שלא, לא תמיד מסונכרן איתך בכל רגע על הרצונות שלך, החלומות שלך, ההנאות שלך.

והחברות שלך, אלו שהיו לידך כשהיית ילדה, נערה, חיילת, סטודנטית…איפה הן היום? פתאום, באמצע החיים, את מבינה שהשקעת בכל המעגלים החשובים של החיים, בכל התחנות המשמעותיות של החיים, היית שם ונתת את כולך, והתמסרת לכל מה שהיה חשוב באותו רגע – לימודים, עבודה, זוגיות, טיפול הבית, הילדים שלך, הנכדים שלך… אבל איפה הן כל החברות שלך?

יש נשים שהצליחו להחזיק לאורך שנים את מעגלי החברות שלהן, מי קרובות יותר ומי רחוקות, אבל יש כאלו שמרגישות שדוקא בתקופה מסוימת בחיים, פתאום מתעורר הצורך לחברותא נשית, קרובה, רגישה. ואז… פתאום יש ואקום כזה… מין תחושה שמשהו בדרך הלך לאיבוד. משהו ביניכן נשאר אי שם על שביל השנים שכבר עברת. בדרך להגשמת החלום של כל אחת מכן – התרחקתן, נפרדתן, נעלמתן…

דווקא בגילאים האלה, 40+ 50+ 60+, אנו מבינות יותר את כוחה של חברות נשים. אנו מכירות בערכה, בשלות אליה, אולי כמו כשהיינו ילדות קטנות. אנו יותר מפויסות, יותר משלימות, יותר מעגלות פינות, לומדות לפשר, לפעמים לוותר, אנחנו יותר מחוזקות, פחות מאוימות, יותר זקוקות למעגל נשי של תמיכה ושיתוף. ובינינו? מעגלי נשים מייצרים לנו חוויות של שלמוּת עם עצמנו, ואנו חוות רגעים בהם אנו מתמסרות לטבע שמחבק אותנו באהבה, מתמסרות למוסיקה שמוציאה מאיתנו את כל מה שהדחקנו עם הזמן, מתמסרות לרקוד, להניע את הגוף שמרגיש כי הוא כבר כמעט ויתר, ושוב הכל מתעורר, מתחדש, ואנו נעות בתוכנו, ממש בתוך הנשמה שלנו.

אז מה קורה בטיולי נשים?

מעבר לנופים המרהיבים, למקומות המשגעים שאנו מגיעות אליהם, לפינוקים ולחופש – אנו באמת פורצות גבולות. בטיול האחרון לקוסטה ריקה (פברואר 2022)  כבשנו פסגות, עלינו על גשרים תלויים, ריחפנו ביער עננים, רכבנו על סוסים, ועשינו ים תמונות של "הקפיצה הגדולה".

נכון, הנופים עוצרי נשימה, הטבע עוצמתי, החוויה מרגשת, החופש אין שני לו, אבל – מה שהופך טיול-מסע כזה לעוצמתי במלוא מובן המילה, היה ההרכב הקבוצתי המנצח. תוך כמה ימים נוצרת אוירה של משפחה, קשרים נבנים בהדרגה,  התקרבויות מהוססות שהולכות ומתחזקות ככל שהימים עוברים, חיבורים שייתכן שלא היו נוצרים בחוץ. מפגשי הבוקר בהם הקראנו את סיכום היום שעבר, מתוך יומן המסע שהכנתי לנשים המטיילות, היו מלאי התלהבות ואדרנלין. יחד כתבנו את סיפור המסע שלנו.  והוא היה מלא רגשות מכל הסוגים, כאבים על אובדנים שנמהלו בתשוקת החיים, בבחירה לחיות, להיות שותפות מלאות לכוח הבריאה. ברגע אחד מחינו דמעה ורגע אחר כך כולנו  צחקנו, עודדנו, חיזקנו, שיתפנו, רקדנו, שרנו ויצרנו חוויות משותפות שתלווינה אותנו לעד.  אם את באה לטיול כזה חשופה  ואותנטית – את תזכי לעבור בטיול חוויה עמוקה במיוחד.

זה הכוח של קבוצה נשית, זה מה שקורה בטיול נשים. התגברות על פחדים, יציאה מאזור הנוחות והתנסות בשחרור שליטה. הבנות עשו דברים שלא דמיינו בחיים שהן יכולות לעשות, והיום הן יכולות להיות גאות בעצמן שעברו חוויה של העצמה. זו כוחה של קבוצה, זו כוחה של חבורת נשית

לטיולים שלי מגיעות נשים בגילאים שונים, ממקומות שונים בארץ, מאילת ועד חיפה. הן נמצאות בנקודות שונות בחיים – במשפחה, בקריירה, בפרק ב של החיים מכל הכיוונים. הן הגיעו איתי לקוסטה ריקה לחוות את פלאי העולם היפה והמסקרן, ותוך כדי הן עברו תהליכים אישיים, השילו את מה שלא חובה להמשיך איתו, את מה שמעכב, מפריע, יצרו שינויים קטנים בתודעה, שיהוו נקודת התחלה לשינוי הגדול שאותו הן מזמינות לחיים, צעד קטן בדרך להגשים את החלום.

אז אם בדרך איבדת כמה מעגלי חברות, לעולם לא מאוחר להשלים, להכיר חברות חדשות, ליצור קשרים, להבין שאישה לאישה היא אחות.