סלוניקי,  יש בה משהו אחר מכל עיר יוונית. הלב שלי שבוי בה, ומביקור לביקור עוד יותר נתפס.

אולי זה הריח של הים.

אולי מראה הטיילת עם המגדל הלבן שנראה למרחוק.

אולי אלה הטברנות השמחות שנמצאות על המדרחוב של לדדיקה, משדרות שמחת חיים בלתי נגמרת,  ומהן עולים צלילי הבוזוקי.

אולי זו כיכר אריסטוטלס רחבת הידיים, האלגנטית, הנשפכת לים .

אולי אלו שדרות החנויות הבלתי נגמרות, שמשדרות שהכל בתנועה, רק בואו לבזבז.

או בתי הקפה והמסעדות, הברים המעוצבים, והכל שוקק חיים, מלא מקומיים אוהבי חיים, שמרימים כוס אוזו או יין, יאמאס.

ואולי זה הסיפור היהודי שלה.

העבר ההיסטורי המפואר של העיר שבעבר היה בה  רוב יהודי . ההשפעה היהודית על העיר בעבר הייתה אדירה, על הכלכלה,  על התרבות, המסחר. אתם יודעים שבעבר העיר שבתה ממסחר בשבת? כולם, לא רק יהודים.

סיפורה של הקהילה היהודית יכול לפאר סרטים וספרים. היהודים הגיעו לפה בגירוש ספרד, תור הזהב שלהם בתקופת השלטון העותמאני, והוא מגיע לסיומו בשואה. קהילה עצומה ומפוארת שנכחדה.

ואולי אלה כל הסיבות יחד, שהופכות את סלוניקי לעיר כה מיוחדת עבורי. שלא לדבר על בחירת בתי המלון שאני לוקחת בטיול עבור הקבוצה שלי. הפעם הזו בחרתי במלון monasty,  מלון בוטיק מלא שיק, בלוקיישן מרכזי, שירות יוצא דופן וחדרים ווואאאאווווו…..

העיר פריינדלית,  תושביה מכניסי אורחים, לתחושתי אוהדי ישראל אמפתיים.  ניתן ללכת ברגל ממקום למקום, משוק הדגים לשוק מודיאנו, מהטיילת לטברנות, לשוטט בין החנויות , פשוט לנוע.

יש שיר ביוונית שמילותיו אומרות

'100 שירים נכתבו על סלוניקי

 ורק אחד על אתונה"

עם כל הריספקט שיש לי לאתונה, ויש הרבה, סלוניקי היא העיר שנכנסת ללב ולנשמה.