זריקת אומץ

זריקות לאנטי אייג'ינג?… אולי הפעם ננסה זריקות אומץ?

אז מה קורה בטיולי נשים?

מה שעושה טוב לעור הפנים, ובכלל – לשרירי הלב והנפש, זו התמודדות עם פחדים, הסרת מחסומים, קפיצה למים (תרתי משמע) – ואלה דברים שקורים לא רק במעגל נשים מסורתי, עם שיחות אינטימיות ותוך כדי תהליך פנימי. זה קורה בטיול, כאילו ברגעים הבנאליים שלו, בלי שאת מתכוננת לכך.

פתאום זה מגיע והפחד קופץ מול העיניים – פחד ממים, מלשחות, פחד מפעילויות אתגריות כמו ראפטינג, או קנופי (אומגה), פחד גבהים, פחד מהליכה בשטח, פחדים, אתן יודעות… לכולנו יש מאלה.

בטיול לקורפו, יצאנו לשיט. הספינה עגנה מול מפרצים בתוליים, המים ירוקים-כחולים שקופים וצלולים, בחוץ חם רצח והדבר הכי מתבקש וטבעי זה לרדת בסולם, ולשחות במים המזמינים.

או.קי, הצחקתן אותי. אני – ומים? רוצות לדבר על זה?

לא נכנסת איפה שלא עומדת!

 לא נכנסת איפה שהרגל לא מרגישה את הקרקע!

 לא נכנסת נקודה.

הבנות ביקשו מהשייט שלנו אנטוניס, חגורות מצופים. החלטתי לבדוק את זה, לנסות. לזנק למים, בקטע מטאפורי…

חגרתי את המצופים הכתומים, הידקתי ובדקתי עשר פעמים שהכל רכוס ומהודק לגוף שלי, ושום דבר לא יכול להשתחרר בטעות, וירדתי בחשש עצום ובדפיקות לב, בסולם. המים קרירים ונעימים, צלולים יותר מהמים באיים המלדיביים. הרבה בנות כבר התרחקו מגוף הספינה בקולות צחוק והתלהבות. כולן במים מרגישות קלילות, ורק אני מרגישה שיושב עלי פטיש עשר קילו. אני ורותי , שהחזקנו את הסולם חזק חזק בלי יכולת להינתק ממנו.

עברה לי מחשבה לוותר, לעלות, מה אני צריכה את זה… שלא אטבע, שלא אשקע, שלא …

אבל – והנה זה מגיע, כשאומרים שבטיולים האלה יש העצמה נשית, זה באמת קורה. לאט לאט, הן חיזקו אותנו, "פחדניות המים", החזיקו לנו יד ונתנו הרגשת ביטחון שלא ירפו עד שנרגיש מספיק בטוחות. בהדרגה שחררתי יד אחת, וביד השניה החזקתי  בידה של דורית, והנה עוד כמה רגעים עוברים ואני ורותי מעזות לשחרר, להרפות, לנשום, להירגע – וליהנות מהחוויה הנפלאה.  באותו יום חוויתי בפעם הראשונה משהו חדש – חוויית השהיה במים, כשהרגליים שלי אינן מרגישות את הקרקע, אבל הלב מרגיש שיש לי קרקע איתנה מסביבי. בטחתי בבנות. בטחתי בעצמי.

ובקוסטה ריקה – הייתם צריכים לראות איך שהבנות עודדו והריעו אחת לשניה, חלק מהן אפילו עלו על החבל האתגרי, ה"טרזן" ואחר כך שלחו תמונות לילדים ולנכדים, "תראו איזו אמא-סבתא אלופת על חלל אני!" אני אומרת לכן, אין קרם בעולם שיעשה לכן יותר טוב מההתמודדות עם המחסומים האלה.

אני לא אומרת שזה בא בקלות. גם בטיול האחרון שלי לצפון יוון, חווינו העצמה ושחרור מפחד. אחת המטיילות שלי פחדה לעלות לתצפית על מנזרי מטאורה, בגלל פחד גבהים. כולנו עזרנו, הרמנו, עודדנו, נתנו יד, יצרנו לה מעטפת ביטחון שהיא תדע שהיא לא תיפול, והיא התגברה על הפחד. היא ראתה את המנזרים היפים מנקודת הגובה והבינה שהיא לא הייתה יכולה לראות את הנוף הקסום הזה מלמטה. היא התמודדה עם הפחד והרוויחה את היופי עוצר הנשימה של המנזרים.

גם בבריכות רוגובו הנהדרות היו כמה נשים שחששו לעבור מצד לצד, כל אחת מהסיבות שלה, אם זה בגלל בעיית שיווי משקל ואם זה חשש מהחלקה – וכולנו נרתמנו, נתנו יד, והרגענו. והן עברו מגדה לגדה.

אז בטיוליידי אנחנו מקבלות זריקת אומץ, נושמות עמוק, ומרגישות שמתמודדות עם פחד שמלווה אותנו, שחוסם אותנו (כולל אני, הירידה למים העמוקים הייתה עבורי חוויה מכוננת). כאשר אנו משחררות את הפחד, לאט, צעד ועוד צעד, בסביבה תומכת ומחבקת – אנו מצליחות להביא את עצמנו לחוויות חדשות, כמו בעבר, כשהיינו ילדות והרבה פחות פחדנו, והרבה יותר העזנו.

אז כששואלים מה יש בטיולי נשים, ולמה צריך טיולי נשים – אז הנה התשובה: זה נגד קמטים! 😉