רובכן כבר טיילתן איתי בעבר, חלקכן אפילו יותר מפעם אחת. וכשנוספו חדשות זה היה בהמלצה או עם חברות מהקבוצה הוותיקה וכך נוצר חיבור נדיר של אמון, אהבה, ויצירת חוויה משותפת.

אתן שמרתן עליי לא פחות ממה שאני שמרתי עליכן. בטחתן בי שאוביל אתכן בדרך הלא פשוטה של הודו ומיום ליום הלב יותר נפתח, חששות התפוגגו, ורוח סקרנית תפסה מקום.

יצאנו לשבילי הליכה, ברמת קושי זו או אחרת, ולא השארתן אף אחת מאחור. עזרתן, תמכתן, בהושטת יד, במילת עידוד, בדחיפה. היו ביניכן נשים שסיימו את המסלול במנאלי כמנצחות אמיתיות, וזה היה בזכות הקבוצה! הרמתן אחת את השנייה – במילה טובה, במבט, בהודיה, במתנה קטנה, או פשוט בחיוך.

עמדתן בהצלחה במבחן הנסיעות הארוכות. היו לנו ימים שלמים בדרכים, נסיעות של 12 שעות, בכבישים בלתי סלולים בין הרים ונחלים. לא שמעתי תלונה אחת. ראיתי עייפות בעיניים, כן, אבל גם הומור, שירים, ריקודים, בדיחות (גם גסות, חחח) והרבה שיתופים. כמה עצירות סטארבקס ו-costa-   נתנו לנו תחושה מה זה road trip נוסח הודו.

הפכתן כל קושי להרפתקה, כל פיתול בדרך להזדמנות לצחוק. פינקתן אותי במתנות קטנות וגדולות: ממסאז' מרגיע בדרמסלה ועד מתנת הסיום המרגשת, מחברת זיכרונות שבה כל אחת כתבה לי מילים מהלב, תליון יפהפה וזוג עגילים. המחשבה עליי, תשומת הלב – ואו! אבל אתן כולכן הייתן המתנה הגדולה ביותר. עבורי ועבורכן זו לזו.

שוב הבנתי כמה הרכב הקבוצה הוא הלב הפועם של כל מסע. אני יכולה לתכנן את המסלול הכי מרתק, לבחור את המלונות הכי מפנקים, ולבנות תכנית מושלמת אבל מה שבאמת הופך טיול טוב למסע בלתי נשכח אלה האנשים, ובמקרה שלנו אתן.

כמה פעמים שמעתי קלישאות על קבוצות של נשים. על אגו, על קשקשנות, על תחרותיות, אבל איתכן התפוגגו כל המיתוסים. הבאתן למסע הזה אחווה אמיתית, שיחות כנות, דמעות של צחוק וגם של לב פתוח. שיתפתן בסיפורי חיים, בזיכרונות ילדות, בקשיים, בשריטות ובמשברים, אבל הבאתן גם את החוזקות וההצלחות. בזכות זה, נוצר משהו שהוא הרבה מעבר לטיול, הוא הפך למסע נשי מרגש, אמיתי, מרפא. אני יודעת ממה שסיפרתן לי על תהליכים רגשיים משמעותיים שעברתן בטיול, ועל התחושה שעם הגעתכן הביתה, משהו חדש עומד להיפתח.

להוביל אתכן היה אתגר מקצועי ואישי, אבל גם זכות גדולה. ועכשיו, זה הזמן שלי להגיד תודה.

אורנה – אחותי התאומה, גילינו כמה אנחנו דומות לא רק מבחוץ אלא גם מבפנים. תודה על שמחת החיים, הכנות ועל שפת הסימנים.

גילי – תודה על השקט הבוטח שבך, על הדיוק במילים שלך, אמנם לא רבות אבל כל אחת מדוייקת לרגע.

דליה – תודה על החכמה שבך, על הפתיחות לחוויות חדשות, ובמיוחד על הדרך שבה קיבלת, זרמת, נוכחת וחייכת.

זהבה – תודה על העיניים הטובות, הלב הפתוח, האיפוק, הצניעות וההשראה שעוררת בכולנו לבחור בחיים.

גניה – תודה עלייך, על הצחוק, הסטייל, הפאנצ'ים שרק את מסוגלת להם, אבל הכי הרבה – תודה על החברות שצמחה בינינו והאהבה האמיתית.

זיוה קופר – תודה על הרוח, האומץ, התיעוד המופלא, העיניים הצוחקות והדרך שבה למדת את הודו.

יהודית – תודה על השקט, הרוגע, אך במיוחד תודה על שהעזת להתקלף, להיפתח, לחייך ולבחור בשמחת החיים.

יעלי – תודה על הצחוק המתגלגל שהדביק את כולנו, תודה על היופי הפנימי והחיצוני, על הזרימה והקבלה, על העיניים המאירות והמילים הטובות.

מירי – תודה על שהיית עוגן לא רק לי אלא גם לעוד מטיילות, תודה על היוזמה, לקיחת אחריות, הכנות שכבשה, ועל הדרך שבה נפתחת, חייכת ופרחת.

מלכה – תודה על הרוגע שבך, טוב הלב, ההקשבה לעצמך ולסובבים אותך, על הנתינה והיכולת שלך לתמוך מבלי להתחשבן.

זיוה רז – תודה על אצילות הנפש שנוגעת, העיניים הטובות שרואות כל דבר, הרגישות לאחרים והסטייל המושלם ששובר כל תקרת גיל!

סילבי – תודה על החום הענק שבוקע ממך, ההתלהבות מכל דבר, שמחת החיים המתפרצת והדרך שלך להתחבר לכל אחת ואחת!

עדי – תודה על השובבות שהבאת לקבוצה, על העיניים הנוצצות, ועל מירב הכישרונות והיצירתיות שניחנת בהם – דרך מצלמה, שירים, הפעלות וכתיבה.

פנינה – תודה על הרוח שלך שלא לוותר, להתגבר על כל מכשול ולהפוך כל קושי להזדמנות, מעוררת השראה, אבל הכי תודה על הצחוק, הקסם, ועל הילדה שתמיד נשארת בך.

רותי – תודה על החברות שיצרנו, על נדיבות הלב, האוזן הקשבת, הנתינה הבלתי פוסקת שלך, על האופטימיות הכובשת שבך, ועל הנענועים על רחבת הריקודים!

שרה – תודה על הלב הפתוח לנסות, על הסקרנות, על החיוכים והשלווה שבך, ועל הדרך שבה את יודעת להכיל ולזרום על כל מה שבא.

להתראות במסעות הבאים!