תפריט
איך מסכמים שישה ימים? גם לי, אשת המילים, לפעמים אין מילים.
יודעת שאין דבר מושלם, ותוהה, אולי בכל זאת יש?…
כי הטיול-סדנה-ריטריט-פינוק-חופש-חופשה-שחרור-התבוננות, וכל שאר הכותרות שאפשר לקרוא לחוויה שעברנו באיטליה, היה מין כזה חצוף, מושלם.
יצאתי למסע הזה, בליווי של 8 נשים מופלאות, כל אישה והצבע שלה, כל אחת נושאת בלבה סיפור חיים שבתוכו שלובים רגעים של עצב, שמחה, הצלחות, התמודדות, כאב, שמחות, גאווה, סימני שאלה, צמתים ועוד אינסוף רגשות, תחושות ומחשבות.
כל אחת הגיעה לטיול הזה מתוך צורך להניח את לבה במרכז המעגל, להניח מילים במחברת, וגם קצת להניח לקולות שבראש. להתנתק מהשגרה, לעצור לשישה ימים את המרוץ, ולהתבונן לתוכן.
אנחנו יודעות הכל, בואו… רק שלפעמים אנחנו צריכות להזכיר לעצמנו דברים, לסמן אותם, להדהד אותם, להתבונן עליהם. עלינו.
כמעט כולן הגיעו לבד, סולו, יצאו מאזור נוחות מוכר. באיטליה היפה, בחבל Marche הירוק, בוילה שמיטנקה המקום המושלם הזה – יצרנו משפחה נשית, שבט, יסדנו את ה'אני מאמינה' שלנו ויצאנו למסע שהיה בו הכל.
רמת האירוח הייתה מושלמת ועולה על כל דמיון – הודות למקום אירוח ייחודי שלא מוצאים הרבה כמותו, ואירוח מופתי של מירב ודרור. זוהי וילה יפיפיה, טובלת בנוף ירוק של עצי הדר ופרחים לאינסוף, משקיפה על שדות חרושים וגבעות מוריקות, ובבוקר אנו קמות לזריחה משכרת. והאוכל, יאאא, כמה שאכלנו, והכל גורמה, בריא, מוקפד, טרי ומיוחד… שבוע של חגיגה קולינרית מגוונת, כל יום הפתעות חדשות, ארוחות בוטיק שלא ממהרות לשום מקום, לוקחות את הזמן ומלוות כמובן ביין לבן ואדום, כמיטב המסורת.
יצאנו לטייל בחוץ, בכל יום דילגנו לחלקים אחרים של חבל הארץ היפה והלא מתויר הזה. זו הייתה הזמנה נהדרת לטייל במקום אותנטי, שעדיין לא ממוסחר ומאפשר להציץ לחיים המקומיים . טיילנו בהרים שעל הפסגות ראינו שלג, הגענו לחוות אגריטוריסימו, צעדנו בשבילי הליכה, טיילנו בערים עתיקות מימי הביניים, התארחנו בחווה יפיפה לסדנת ניוקי וסיור בכרמים המשפחתיים, הגענו לערים מקומיות וקטנות, טעמנו גם מחבל אומבריה היפהפה, חלקנו מתנות באגם סן רופינו הפסוטרלי. אפילו הספקנו קניות מקומיות וחמודות, כאלה שעושות מצב רוח מתוק.
והפן הנוסף של הטיול היה סדנת "סיפור דרך" שיצרתי לראשונה בטיול הזה, סדנאות ומעגלי נשים שבהם שילבתי תרגילי כתיבה, ריקוד ותנועה, קלפים אימוניים שפותחים אל הלב, מוסיקה ותוכן מחזק ומעצים.
החיבור שנוצר בין הנשים וביניהן וביני – הפעים את לבי.
ההבנה שבסדנה כזו אנו מוצאות את כל הכוחות שיש בנו שאנו חושבות שהלכו לנו לאיבוד.
אנו מזכירות זו לזו שהכל קיים בנו.
זה לא טיפול פסיכולוגי (למרות שיש שיגידו שהשתתפות בסדנת-טיול כזו בסופו של דבר זולה מפסיכולוג שלא לדבר על כך שמהנה יותר…), אבל בשישה ימים יכול להתרחש ריפוי. הריפוי נוצר מהשיתופים, מהיכולת שלנו להביא את עצמנו חשופות, מהאפשרות לבכות בלי לפחד מזה, כן זה בסדר לבכות וזה משחרר, באותה מידה שהבאנו צחוק והנאה, ריקודים את עצמנו סביב הבריכה בבוקר, כדי לפתוח את היום בתדר של שמחה והנעה.
תרגילי הכתיבה לא מצריכים כישרון או ניסיון – אפשר להביא את עצמך ככה, נטו, בלי לחשוב, בלי לנסח, בלי לערוך. הכל עובד! אין אמת ואין שקר בכתיבה הרגשית. זה רק בשבילך.
ברגע שאנו מחזקות מישהי שזקוקה לחיבוק או חיזוק, בנושא מסוים של חייה, אנו מתחזקות בעצמנו. גם זה מביא לריפוי!
זה לא "רוחניק" ולא רוחני!
זה הכי אמיתי! זה הכי מהבטן! זה הכי מחובר לרגשות שלנו, לרצונות שלנו, לחלומות שלנו!
לכל אחת יש סיפור חיים בנות יקרות, ואמנם לא כל אישה חייבת לכתוב ספר – אבל כל אישה חייב לצאת לאור.
